האחות הקטנה של בינג'

 

לא, באמת, צפיית בינג', זה אמיתי? זה לא משהו שאנשי שיווק המציאו בשביל שיהיה להם עוד שקף מגניב במצגת המעודכנת שלהם לאיזה מנכ"ל מדושן עונג? זה נשמע יותר כמו משהו מסרט קולג'ים אמריקאי, ממש כמו השימוש המקורי של המושג Binge Drinking – משהו שנערי קולג' עושים בסרטים פשוטים מדי בתרבות שאנחנו לא באמת מכירים פה. נו, האנשים האלה שרואים סדרה שלמה ברצף.

לא, ברצינות, מי אתם אנשים בעלי קריירה, משפחה וילדים, המסוגלים לראות כמה פרקים מסדרה ברצף? מאין לכם הזמן? מאין לכם הפנאי הנפשי? הפנאי המצפוני?

לא, בכנות, כולם מדברים על צפיית בינג', ומאחלים צפיית בינג' נעימה לחג, וממליצים על סדרות טובות לבינג'ינג ודוחפים לכם בינג' לגרון עד שבא לכם להקיא. אבל אף אחד לא מדבר על האחות הקטנה של צפיית בינג', האחות האיטית, הבלתי מתקשרת, זו שבסתר ליבה יודעת שגם אם לא אומרים לה את זה, היא האכזבה של המשפחה. האחות הזו היא כל כך זנוחה שלא רק שלא מזכירים אותה, אפילו לא טרחו לתת לה שם. האחות הזו היא ההיפך מצפיית בינג', האחות הזו רואה פרק אחד של סדרה במשך כמה ימים. זו היא הצפייה המקוטעת.

בואו נחשוב על אחד, טיפוס גנרי, עובד לו בהייטק, חי לו ביישוב פרברי כלשהו. מדי פעם הוא ואשתו מוצאים איזו סדרה שהם אוהבים. ואז, אחת לכמה ימים, הם יצליחו לצפות בכוח בפרק אחד בערב, אחרי שהילדים הלכו לישון, והכלים נשטפו, והכביסה מחכה בערימה על ספה. הנה הם יושבים מול פרק של קרוב לשעה, וצופים בו יחד ומרגישים שהם עשו משהו עם היום הזה עבור עצמם ולא רק שרדו בו. אז הם רואים פרק אחד והולכים לישון בטישירט של סוף טירונות או מהתקופה ההיא שהם עבדו בקפה הטיילת.

אבל מה קורה כשיש סדרה שהוא רוצה לראות אבל היא לא? איפה תיכנס הסדרה הזו? פה באה לעזרתו האחות הקטנה – כן, שוב – הצפייה המקוטעת.

הכנת אוכל והילדים יושבים לאכול? לך תפוס עשר דקות מול המחשב לראות את הסדרה. על כותרות הפתיחה אין מה לדבר, הצופה המקוטע יודע להקפיץ ביד אמן את הוידאו בדיוק לסיום הכותרות, ואם במקרה הוקפץ הסרט חצי דקה יותר, אז ממשיכים משם, כי הצפייה המקוטעת לא מאפשרת העברת סרט אחורה.

הקולות מהמטבח לא משאירים מקום לספק, האכילה הסתיימה ועכשיו נאבק הצופה המקוטע בין הקושי להתנתק מהמסך לבין ההכרה בכך שכל דקה מול המסך משמעותה דחייה נוספת של הרגע המתוק הזה שכולם במיטות. אותו רגע נכסף שכל הורה מצפה לו, אזור הדימדומים שבין הילדים לבין השינה, המקום הזה שבו אנחנו מרגישים לרגע אחד שוב רווקים. ובעוד הוא מתלבט, הצפייה המקוטעת בועטת אותו מהמסך לחיים עצמם, כי כזו היא, אלטרואיסטית, מקריבה את עצמה למען הכלל.

אז מתחילים לקלח ילדים, הגדול כבר מתקלח לבד אז יש פה עוד כמה דקות שניתן לגנוב, והנה הקטנים כבר מקולחים והצפייה המקוטעת קורצת, אבל רגע, צריך לסדר תיק למחר, ולשטוף את הכלים. רגע, מה זה, קולות שטיפה מהמטבח מרמזים שבת זוגו כבר עובדת על הכלים וזה אומר עוד שש דקות של צפיה כי טקס ההשכבה בפתח.

והנה הם ישנים, הכיור ריק, התיק מסודר, אין אף סדרה משותפת לראות, והצפייה המקוטעת כבר טרוטת עיניים, לא ממש זוכרת מה היה בתחילת הפרק אבל נחושה לראות אותו עד סופו. והיא קוראת אל ההייטקיסט הגנרי שלנו בשירת הסירנה שלה. בוא, בוא למחשב, יש עוד 20 דקות ואז תוכל ללכת לישון. מחר יום חדש, יום ארוך ועמוס, אבל גם בסופו יהיו לך כמה דקות של אושר מקוטע.

 

Facebook Comments