זן ואמנות הצפייה בסדרות טלוויזיה

 

"אתה יודע מה החוכמה?"

"נו, מה החוכמה?"

"החוכמה היא להתחיל לצפות יחד איתה, לתת לה את ההרגשה שאתה לגמרי בעניין של צפייה משותפת, ואז לתת לה להירדם. אם היא לא נרדמת בפרק הראשון, אתה ממשיך לעוד פרק, בסוף היא נשברת. ואז, אחרי שהיא נרדמת, אתה פטור לגמרי מלחכות לה. אתה יכול להמשיך את הסדרה לבד עם אור ירוק ממנה והכי חשוב – ספה שלמה לעצמך"

"מגניב. אבל רגע, מה אם אתה נרדם קודם?"

"אה, זאת בעיה. צריך לעשות את זה בערב שהיא נראית גמורה ואתה בשיא העירנות, אחרת זה לא עובד".

שיחות כמו זו יוצא לי וכנראה גם לכם לנהל לא מעט. מתברר שאחד העניינים החביבים על הבריות בעת שלנו, מיד אחרי להגיד לך איזה סדרה אתה חייב לראות ומה הם חושבים על הזבל שאתה בעצם רואה, היא להסביר לך איך צריך לראות. כן כן, איך צריך לראות זו ככל הנראה האמנות השמינית, וכולנו אמנים מהשורה הראשונה. לכולנו יש את השיטה המנצחת, את הסיסטמה המפוצחת, זו שגם מקדשת את האמצעים וגם משיגה את המטרה. כאלה אנחנו, אמני צפייה בטלויזיה. ושמישהו ינסה לקחת מאיתנו את הכישרון הזה.

עכשיו, מצד אחד, עניין ידוע הוא שלאמנים לא תמיד קל לפרגן ליצירה של אמן אחר, לרוב יהיה להם קשה אפילו לצפות בה. היא מעבירה אותם מסכת ייסורים קלה שבסופה הם ממלמלים משהו כמו "מה זה הגועל נפש הזה, בוא, בוא נעוף מפה". אבל מצד שני אנחנו אנשים נאורים ששמחים ללמוד ולשאוב השראה מאחרים (כן, בעיקר השראה מה לא לעשות, ברור). לכן ננסה להביא פה כמה דוגמאות לשיטות שהומצאו או אומצו על-ידי אמני צפייה, אך נעשה זאת בעילום שם כדי למנוע מעט את קנאת הסופרים ואת הסחת הדעת. שמות האמנים כולם שמורים במערכת ובכל מקרה כנראה לא יגידו לכם דבר.

שיטה 1: בינג' מי בייבי

הבינג' וואטש – צפייה מרוכזת של מספר פרקים ביום אחד – הומצאה די מזמן אך הפכה לעניין פופולרי הרבה יותר עם כניסתם של שירותי הסטרימינג לחיינו (נטפליקס, אמזון, הולו), שאיפשרו צפייה ממוקדת בסדרות ששוחררו בן לילה לענן ורק מחכות שתקליקו.

תומכי השיטה טוענים ש"למי יש כוח לחכות שבוע לפרק הבא", או כפי שמדווחים אחרים "אתה מסיים פרק בשיא המתח, ויכול מיד להמשיך לבא אחריו". כן, נדמה לי שהבנו איך זה עובד, תודה לכם על ההסבר המפורט.

מקטרגי השיטה יאמרו שכשזה מגיע לסדרות הטובות, זה לא באמת אפשרי. כמה מכם מחכים שהעונה של משחקי-הכס תסתיים כדי לראות את כולה, תוך נטילת סיכון בחרושת שמועות וספוילרים במשך חודשים? אבל חמור מזה, בינג' אולי נשמעת כמו מילה מעודכנת, נכונה ואופנתית, אבל היא מסתירה מאחוריה עולם אפל של ניוון מוחי שעובר על הנוקטים בה. העברתם 12 שעות בשבת מול הטלויזיה? לא פלא שאתם לא מדברים לעניין ביום ראשון במשרד.

172943_146_news_hub_151864_677x251

שיטה 2: צופים ביחד

האגדה מספרת על גבר שצפה פעם בפרק של ברייקינג-בד בשעה שאשתו היתה בשיעור יוגה. כשחזרה הביתה, כולה אנדרופינים וחיוניות, מצאה אותו יושב בסלון עם סיגריה וקפה, עיניו בורקות וחיוך מטופש על פניו. מה שפעם היה כנראה מתפרש אצלה כגבר שחזר משיטוט באתרים למבוגרים בלבד, אובחן בקלות וללא שהות כגבר שחזר ממחוזות אלבקרקי, והשאר היסטוריה.

מאז, אותו גבר, ובעקבותיו מליונים ברחבי העולם (ממגוון רחב של הרכבים זוגיים), לא מעזים להתחיל צפייה בפרק מבלי שבני-זוגם יושבים לצידם, אוחזים יחדיו בקערת הפופקורן, כשהשלט מונח לצידה של בת הזוג. אמון זה דבר שנבנה לאורך זמן, לא עניין של יום-יומיים.

יש לשער שבבגידות כמו בבגידות, בקרוב יצוצו ברשת עשרות אתרים שכל תכליתם היא שיתוף וייעוץ לשיטות מעקף ורמייה בין בני זוג, החל ממדריכי "איך לצפות בפרק מבלי להיתפס" וכלה באתרים שמאפשרים שיחה על פרקים באופן אנונימי כדי שבני הזוג לא יגלו. המסקנה היא תמיד אותה מסקנה: צפיתם לבד? אל תהיו מפגרים, ושמרו את זה לעצמכם.

שיטה 3: הנותנים בלפטופ ובאייפד

קטגוריה בפני עצמה הבנויה מהרכבים שונים של צופים ומכשירים (זוגות, יחידים, בלווית החתולה, צפייה במקים, לפטופים עם ווינדוס, אייפדים, או השם ירחם – טאבלט מבוסס אנדרואיד), כשלכל הרכב חוקים משלו.

נתחיל מהסוף: אנשים, קנו מכשיר טלוויזיה. מחקרים מוכיחים שצפייה בלפטופ, לא זאת בלבד שהיא פחות מהנה, היא גם ממש מגוחכת.

מקרה קיצוני שדורש התייחסות מיוחדת – זוגות שצופים יחד בלפטופ: די עם זה. אם צפייה עצמאית בלפטופ היא עוד נסבלת, הרי שצפייה בלפטופ בזוג היא ברמות של ביזוי הפורמט. אם אלוהים היתה רוצה שתצפו ככה בסדרות, היא היתה מביאה אתכם לעולם עם תאום סיאמי. מה זו ההצטופפות הזו מול מסך 13 אינצ'? כל גיחוך של אחד מיד מחייב גם את השני לגחך, ולו מתוך נימוס. נסו לשנוא סדרה שהצמוד שלכם ללפטופ אוהב, זה פשוט לא עובד. אז אולי זה טוב לשלום הבית, אבל המחשבה החופשית וחדוות הצפייה שלכם תינזקנה לנצח, וזה ממש לא שווה את זה.

שיטה 4: חופשי, זה

דמיינו עולם שבו אתם יכולים לצפות במה שבא לכם, מתי שבא לכם. נשמע חלום הא? אז דעו לכם שמיליוני רווקים ברחבי העולם חיים ככה כבר שנים. קחו לכם רגע לקנא, זה מותר.

עכשיו דמיינו לרגע שגם אתם, משפחתיים וזוגיים כאחד, יכולים לצפות בכל סדרה בעולם, ללא חשש וללא מורא מבן הזוג. עברנו למחוזות הפנטזיה? לא בהכרח. כחלק מטרנד היחסים הפתוחים והניאו-ליברליות הפושה במחוזותינו, יותר ויותר אמני צפייה מדווחים על חופש מוחלט. אתה תראה מה שאתה רוֹצֶה כשאני לא בבית, ואני אראה מה שאני רוֹצָה כשאתה לא בבית. עכשיו רק תעוף מהבית אם אפשר.

חוקים נלווים שמאפשרים זאת הם למשל להגדיר סדרה אחת בכל עת, שעבורה יש מועדי ב' לפי הצורך למי שנמצא בפיגור. כך, אם אשתך עשתה בינג' וצפתה בבית הקלפים בשעה שאתה ניקית את המטבח ואז לקחת את האוטו לטיפול ואת הילדה לקופת חולים ואז צבעת את הקיר בכניסה ולקחת מונית חזרה למוסך להוציא את האוטו, אזי יוּתַר לך אחר-כך לצפות באותם פרקים בדיוק כשהיא רשאית לשבת לצידך ולצפות בהם שוב, אם חשקה בכך.

השיטה, הרשומה על שם אחד מאמני הצפייה הגדולים של תקופתנו, זוכה להצלחה גדולה בארצות הברית ובאופן טבעי גם אצלנו קנתה לה כבר קהל אוהדים קטן ונלהב.

והשיטה שלכם

כמובן שכל אחת מהשיטות לא סותרת את רעותה. שילובים שונים ומגוונים – חלקם מוזרים, כמו למשל בינג'-זוגי-בלפטופ (שמישהו יביא לנו מים), הם נחלתם של המונים, ועל כך כבר נאמר: זה לא מענייני מה כל אחד עושה בחדר השינה שלו.

ובכל זאת, משום שאין ספק שבידכם הנוסחה האולטימיטיבית, שתפו אותנו: איך אתם צופים, עם מי, מתי – אתם אוהבים את זה למעלה או למטה? ספרו לנו הכל ויחד נפרה איש את רעהו.

 

Facebook Comments

Comments are closed.