5 סדרות שאתם חייבים לראות, ועוד אחת שממש לא

 

כולנו אוהבים את הרגע הזה שבו "גילינו סדרה חדשה", כזו שמהרגע הראשון אנחנו מבינים שמצאנו את האחת שנוכל להתענג עליה בשבועות הקרובים ושתהפוך לחלק מאיתנו, ושאנחנו לחלק ממנה. אבל מה קורה כאשר עונה מסתיימת, או חלילה כשסדרה שאהבנו יורדת? פתאום, ולפעמים ליותר מרגע, נוצר בור, יש המדווחים על דיכאון, יש על חרדה, ואלו דברים שונים, יודעת הפסיכולוגיה לספר. פתאום ביום אחד, מלו"ז צפוף ושפע גדול, אנחנו נותרים עם ואקום. אין מה לראות, וגם אין שום דבר מבטיח בפתח. זאת אומרת, אנחנו יודעים עקרונית שקיימות לא מעט סדרות נפלאות שאם רק יפגישו בינינו יוכל להיווצר ניצוץ, אבל איך נמצא את האחת שעליה נשים את יהבנו?

כדי לעזור מעט עם אותו רגע חרדה מבלבל, קבלו המלצה רותחת על חמש סדרות מושלמות, שאם עוד לא צפיתן בהן, אז לגמרי הגיע הרגע. הרשימה לא רומזת שאין עוד סדרות טובות או אולי אף טובות יותר, אלא מתמקדת בחמש שהן לתפיסתנו סדרות חובה. כולן חדשות יחסית – באחת מהן העונה הראשונה טרם הסתיימה, בוותיקות שביניהן שתי עונות כבר שודרו – ולכולן צפויות עונות המשך, אם לא תהיינה הפתעות.

בקיצור, זו העת להשלים פערים בסדרות שלגמרי שוות את הזמן שלכם, לפני שהן תגענה לעונה שש, ואז למי יהיה זמן או כוח להתחיל. לקינוח ניתן בראש לסדרה שכולם דיברו עליה, אבל אנחנו חייבים להוציא קצת אוויר מהבלון הנפוח שנקרא מנהל הלילה.

1. Bloodline – קשר דם

הדרמה הנטפליקסית סגרה לא מזמן עונה שניה, שבניגוד לכל הציפיות, הצליחה להתעלות על העונה הראשונה המצויינת.
Bloodline מספרת את סיפורה של משפחת רייבורן, החיה בדרום פלורידה באזור ה"קיז" – לוקיישן נפלא שרק בגללו שווה להיכנס לעולמם. זה מתחיל לאט, אפילו קצת משעמם, אבל אם צולחים את ששת הפרקים הראשונים (כן, זה הרבה, אנחנו יודעים, אבל זה לא נורא, אפילו חביב) – מגיעים לשלב שבו אי אפשר להוריד את העיניים מהמרקע. זה נהיה כל כך טוב וכל כך מותח, שקשה לדמיין את החיים בלי.
העונה השלישית כבר אושרה, צאו לדרך?

2. Billions – מיליארדים

מיליארדים התפרסמה גם כ-"הסדרה עם ההוא מ-Homeland" ובצדק. דמיאן לואיס, מי שהיה "ניק ברודי", השבוי האמריקני שחוזר כמרגל בהומלנד, מככב בסדרה הזו כ-"בובי אקסלרוד", מיליארדר בעל קרן השקעות שעושה את הונו בדרכים חוקיות למחצה, או לא חוקיות בכלל. מולו נמצא צ'אק רודס (פול ג'יאמטי הנפלא), כתובע הכללי שמחפש את הדרך להכניס את אקסלרוד לכלא, או לפחות למרר לו את החיים טוב-טוב. מה שמסבך את העניין היא שאשתו של התובע (מגי סיף המ-ה-מ-מ-ת), עובדת ומשמשת כיד ימינו אצל אותו אקסלרוד.
טוב, גילינו יותר מדי. לא מדובר ביצירה שתגרום לכם לבחון מחדש את חייכם או לתהות על מהות היקום – עומק אין פה – אבל זה מותח, זה קצבי, וזה עשוי לתלפיות.

העונה השניה תגיע ב-2017 אז יש לכם כמה חודשים להשלים את החסר.

3. Better Call Saul – סמוך על סול

את ברייקינג-באד כולכם ראיתם (ואם מישהו לא אז בבקשה לעצור כאן, ללכת לצפות ואז לחזור), ועל כן על היכולות והאיכויות של יוצרי הספין-אוף פריקוול אין צורך להכביר מילים.

מה שנחמד ב-"סול" היא לא רק שזה טוב כמו ברייקינג-באד (וזה טוב כמו ברייקינג, נשבעים לכם), אלא שזה מתחיל איטי ורגוע יחסית, ממש כמו שהסדרה ההיא התחילה, כך שאנחנו שוב נמצאים במחוזותיה של דרמה עשויה היטב עם ניצני פשע ואקשן שרק ילכו ויתגברו עם הזמן. העונה השלישית מגיעה בתחילת 2017, אז יאללה, לעסק.

4. Stranger Things – דברים מוזרים

כמה מילים נכתבו בזמן הקצר מאז הפציעה דרמת המתח הנטפליקסית, על שמונת פרקיה, לפני פחות מחודש, וכמה אוהדים כבר יש לה. היא גם שונה (הייצוג של האייטיז במיטבו), גם מותחת (ואפילו קצת אימתית), גם מביאה קאסט מרהיב (אנחנו הכי עפים על השוטר) וגם מחזירה למרקענו את ווינונה ריידר כפי שכבר מזמן לא ראינו אותה. זה מתחיל קצת איטי, אבל אחרי הפרק הרביעי זה טס, וזה מעולה.
יש דיבור חזק על עונה שניה (או כמו שהיוצרים מתעקשים "זו לא עונה שניה כמו שזו עונת המשך", מה שתגידו), אבל אל תחכו, פשוט תראו עכשיו.

5. The Night Of – ליל האירוע

איך אפשר רשימה של סדרות הכי טובות בלי HBO. ליל המקרה היא דרמת מתח מדכדכת ומהפנטת בת שמונה פרקים בלבד (וזהו. אם כי, רגע, חכו לסוף) הגוללת את סיפורו של נער פקיסטני בניו יורק שמסתבך מאוד בערב אחד שישנה את חייו לנצח. עד כה שודרו רק ארבעת הפרקים הראשונים, ואנחנו לא אוהבים לחכות, אבל עושים את זה בלית ברירה. צפיית חובה.
אה, הבטחנו שנדבר על העונה השניה. אז כאמור זה נוצר כסדרה של עונה אחת וזהו, אבל עם הצלחה קשה להתווכח ולכן "יש דיבורים על המשך" בין ההפקה ל-HBO, אלא שאנחנו לא יודעים הרבה מעבר. נעדכן כשנדע.

ואחת שממש לא – The Night Manager – מנהל הלילה

עם כל הכבוד לסדרות שלמעלה, את תואר הסדרה שקצרה הכי הרבה יח"צ ובאז בחצי שנה האחרונה קוטפת "מנהל הלילה" , ובמידה לא מבוטלת של צדק. עם יו לורי (ד"ר האוס) ועם טום הידלסטון (גבר הורס בעצמו והבויפרנד של טיילור סוויפט בעצמה) בתפקידים הראשיים, עם עלילת מתח על פי ג'ון לה קארה, עם לוקיישנים מרהיבים ובימוי קצבי ומוקפד באווירת ג'יימס-בונד-היה-פה-הרגע, זה נשמע יותר מדי טוב בשביל להתפספס.
ובכל זאת, התאכזבנו בגדול.
איכשהו, מכל הטוב הזה (ויש טוב) יצאה סדרה שהיא כמעט-בקירוב-ממש-עוד-רגע-אני-איתך היתה יכולה להיות אחלה. אבל כל זה לא יכול לקרות כשהצופה נמצא בעמדת המתנה מתמדת. המתנה שאת הכאילו מתח-מיני יחליף מתח מיני, המתנה שמשהו בהתרחשויות ידביק אותנו לספה, או לרצפה, או לבניזוג, העיקר שידביק כבר, ובעיקר המתנה שהסדרה תיגמר, כי כשזה לא עובד, זה לא עובד.
אם עוד לא צפיתם, המלצתנו היא לוותר. אם צפיתם, ספרו לנו מה אתם חושבים. דעתנו אמנם קובעת אבל לא נחשבת.

Facebook Comments